המשפט ההומניטארי הבינלאומי
המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) הואענף עצמאי של המשפט הציבורי, המורכב ממערכת עקרונות ונורמות של חבר הפרלמנט, הקובעים את הזכויות והחופשות המשותפות לכל העולם; חובות המדינה בדבר הבטחתן, הבטחתן והגנתן של זכויות וחירויות אלה, ומתן הזדמנות משפטית ליישם ולהגן על הזכויות והחירויות שהוכרו עבורן.
עיקר המשימה העיקרית של המשפט ההומניטארי הבינלאומי מוכרתפיתוח אמנות, אשר נורמותיהן קובעות בבירור את מכלול הזכויות והחובות של הצדדים לסכסוך צבאי, וכן את הגבלת השיטות והאמצעים לביצוע פעולות מזוינות.
כמה עורכי דין מחלקים את האינטרנציונלהזכות ההומניטרית לשני ענפים: "זכותה של האג", המסדירה את השיטות והשיטות של פעולות צבאיות, ואת "חוק ג'נבה", המכיל נורמות להגנה על קורבנות הלחימה. המונח "קורבנות סכסוכים מזוינים" כולל פצועים וחולים בצבאות פעילים; פצועים, חולים ואנשים שספגו את ספינתם ושהם חלק מהכוחות המזוינים בים; שבויי מלחמה; אוכלוסייה אזרחית.
1864 ירד בהיסטוריה כמו בשנה שבה השוויצריהממשלה קיימה כנס לפיתוח פעולה על סיוע לנפגעי פעולות איבה. תוצאת המפגש הביאה לחתימה על האמנה הראשונה להגנה על פצועים וחולים במלחמה. הוא הפך למקור הראשון של המשפט ההומניטארי הבינלאומי.
מקורות המשפט ההומניטארי הבינלאומיהיום הזה מוצג במספר גדול, וכולם נועדו להסדיר את יחסי המדינות בפעולות מזוינות. ישנם שלושה סוגים של אלה. הראשון - הנורמות, שפעולתן חלה רק בימי שלום. השנייה היא הנורמות הפועלות באופן בלעדי במהלך תקופת הפעולות הצבאיות. הסוג השלישי הוא נורמות מעורבות, הפועלות הן במהלך שלום והן במהלך סכסוכים מזוינים.
הנורמות של המשפט ההומניטארי הבינלאומיתקופה היסטורית שונים הכילו מרשמים שונים. חוקי מאנו הקימו הגבלת אלימות, שכללה את האיסור על הריגתם של אסירים בלתי חמושים, שימוש בנשק מורעל. ביוון העתיקה קבע הכלל כי פרוץ הלחימה צריך להתרחש בהכרזה עליהם. במקרה של כיבוש ערים, אי-אפשר היה להרוג את אלה שמצאו מקלט ברקות, את שבויי המלחמה היה צורך להחליף ולטבול.
במהלך ועידת השלום בהאגבשנת 1899, מרטנס F.F. הוצע ליישם הוראה שתגן על האוכלוסייה האזרחית ועל הלוחמים במצבים בהם פעולותיהן של מדינות אינן מוסדרות על ידי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. הוראה זו קובעת כי הנורמות של חברי הפרלמנט מוחלות על אזרחים ועל חיילים מפני שהם תוצאה של המכס שנקבע על ידי העמים המשכילים, חוקי האנושות, כמו גם את הבקשות של התודעה הציבורית. הנורמה הזאת ירדה בהיסטוריה כהסתייגות של מרטנס.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי, כמו כל השארשלטון החוק, קובע את עקרונותיו, שעיקריהם הומניזציה של סכסוכים צבאיים. בין היתר: ההגנה על ערכי התרבות; הגנה והגנה על האינטרסים של מדינות הדבקות בניטרליות; הגבלת המעורבים בלחימה, באמצעים ובשיטות להתנהלותם.
אינדיקציה למצב הסכסוך הצבאי ביןמדינות מושכות על ידי השלכות משפטיות, כגון סיום היחסים הקונסולריים והדיפלומטיים; החלת משטר מיוחד נגד אזרחי מדינת אויב; סיום ההסכמים שנצפו בימי שלום. בתקופה זו מתחיל החוק ההומניטארי הבינלאומי לפעול.
